<h1>הגהות שערי דורא סימן צ"א</h1>
<h2>דף צג:</h2>
רישא א)בכבשא (וכל הסוגיא שם בתו') פי' ברמץ ויש גורסין בכבשן אפי' בלא רמץ. פירש"י כשרוצים להסיר שער מן הראש נותנים עליהם מים ומטמינים אותם ברמץ של גחלים אותביה אבית השחיטה מידב דייב דמא ושרי. אותביה אצדדים פי' אלחיים מיקפא קפא ואסור אותביה אנחיריה דץ ביה מידי כדי שיצא הדם מן הנחירים שרי ואם לאו אסור ב)ומיהו כשרוצים להסיר הנוצה מן התרנגולת שנותנים על הרמץ שפיר דמי דליכא שום עצמות דמעכבים הדם כמו בראש בהמה דמצריך אנחירים או לדוץ ביה מידי. ועוד כ' בה"ג האי מאן דמטוי רישא צריך לאנוחי לבית השחיטה לתחת כי היכי דתיזוב דמא. והיכא דאשתלי ומהפכיה מוקרא הוא דאסור באכילה רישא גופא שרי כלומר המוח מבפנים אסור שנתבשל בדמא שבקרום ג)ובתרנגולת לא שייך זה שמשליך ראשה ואינה משימה על הרמץ ואפי' נתנו על הרמץ אינו אסור רק הראש. וכן מותר ברגלים שמשימין על האש להסיר השער. דלא אסרי' רק מוח הראש כי לפעמים נתבשל המוח בקרום. אבל דם שנשאר בשאר מקומות מישאב שאיב דמא. וה"ה ברגל בהמה נורא מישאב שאיב דמא. ומיהו ד)המחמיר לנקוב המנעלים של רגלים כדי שיצא הדם תע"ב ה)ויש שמחמירים ומולחים הרגלים תחלה ושוהין אותם כשיעור מליחה ומדיחין אותן קודם נתינתם על האש ואח"כ משימין אותן על האש להסיר השער והמנעלים דהיינו הצפרנים ואח"כ חוזרים ומולחין אותן כהוגן משום דמליחה ראשונה היתה כנגד הטלפים והשער. ולא נכנס בבשר כל הצורך. [שערי דורא הלכ' טריפות סימן צ"א]. א)0מעשה היה בראש אווז שנתבשל כשהי' שלם ולא חתכוהו לשנים והכשירו ר' קלונימוס הזקן לפי שאין בדמו כזית לאסור מרדכי פג"ה. ב)0ומיהו כשרוצים להסיר הנוצה מהתרנגולת לא ראיתי בגבולינו נוהגין כך ואפשר לא משום חשש איסור נמנעין. או נימא דאיכא חשש איסור מפני שעדיין הכבד בתוך התרנגולת וכבדא עילוי בשרא לכתחלה אסור אפי' בשפוד כ"ש בכה"ג מהרא"י ז"ל. ג)0ובתרנגולת ל"ש זה שמשליך הראש. יראה משום דכ' ר"ת דהיכי דחתך הראש הוי כמנתח כל אבר ואבר ולא חיישינן תו למידי אם לא נשחטו הוורידין כדאי' במרדכי פ' השוחט (ומרדכי פג"ה תרס"א חותכו ומשליכו) וכיון דחותכין אותו א"כ משליכין אותו משום דלא חשוב מהרא"י ז"ל. ד)0והמחמיר לנקוב מנעלים של רגלים. הכי נהגינן ואם לא נקבו המנעלים [וחורכין] [ס"א והופכים] הרגלים אנו נוהגין לאסור מה שבתוך המנעלים והשאר מותר ויראה דלא דמי למולח בכשא"מ דהכל אסור לפי דברי הר"ר פרץ, דהתם המקום דחוק לצאת אבל הכא סתם רגלים מונחין בחריכתן לאורכן ויש ריווח לדם של כל הרגל שמחוץ למנעל לצאת דרך ארכו. ולמה נאמר שהוא זב והולך דרך המנעל. כי דרך הדם שיזוב למטה ולא להתפשט לצדדין מהרא"י ז"ל. ה)0ויש מחמירים ומולחין הראש והרגלים ושוהין אותם כדי מליחה ומדיחין אותן לפני נתינתם על האור כו'. ולא ידעתי מה יצא ידי חובה אף בחומרא זו. שאם מליחה ראשונה לא נכנסה בבשר רק מעט. למה היא מועילה ולמה היא באה ואלו שמחריכין התרנגולת על האור שמעתי משני מוריי הרבנים ז"ל שצריך להדיח בית השחיטה יפה יפה כדי שלא ישאר שם דם בעין ומתבשל שם ואוסר עכ"ל תוה"ב. הורה רבינו יהודה על הרגלים שנמלחו כראוי קודם שנתנן על האש להסיר הטלפים ושוב לא נמלחו ונתנם בקדירה בלא מליחה שנייה נראה לי היתר ויש נוהגין איסור בלא מליחה שנייה. אמנם מליחה ראשונה חומרא בעלמא הוא ומחמיר יבורך ע"כ מ"ק הגה. וז"ל תה"ב אם נתבשלו בלא מליחה שנייה רבי' משולם התיר. וכן אם הטלפי' נקובים ומלחו אותן תחלה כמו שרגילין ונמלגו אפי' בכ"ר מותר כמו שרגילים קצת העולם לעשות לכתחלה. אבל מהר"ם הלוי אסרם לכתחלה. אך הי' מצריך לחתכם באמצע עד עצם עליון הארוך כדי שיכנוס המלח בפנים ואז מתירין לכתחלה למולגן בכ"ר ואינו מצריך שום מליחה יותר עכ"ל.
